אחת השאלות שאני שומע שוב ושוב מאנשים שחושבים לפתוח עמותה היא:
"הראל, תגיד לי את האמת — כמה כאב ראש זה באמת?"
ואני מבין לגמרי מאיפה השאלה מגיעה.
כי ברגע שמתחילים לבדוק מה צריך לעשות, פתאום פוגשים הרבה מילים חדשות:
רשם העמותות.
תקנון.
מטרות העמותה.
חברי עמותה.
חברי ועד.
ועדת ביקורת.
מורשי חתימה.
חשבון בנק.
רשות המסים.
תיק מלכ"ר.
דיווחים.
ואז קורה משהו מאוד טבעי:
עוד לפני שהעמותה נפתחה, כבר מרגישים שהתהליך מסובך מדי.
אבל חשוב לדעת משהו:
ברוב המקרים, הבעיה היא לא שיש יותר מדי דברים לעשות.
הבעיה היא שפשוט לא יודעים מה עושים קודם, מה עושים אחר כך, ומה בכלל לא צריך לעשות כרגע.
וכשאין סדר — הכול נראה מסובך יותר.
לפעמים אנשים מדמיינים שפתיחת עמותה היא פעולה אחת:
ממלאים טופס, שולחים לרשם העמותות, מקבלים מספר עמותה — וגמרנו.
בפועל, יש כמה שלבים שצריך לחשוב עליהם נכון.
השלב הראשון הוא בכלל לא טופס.
הוא להבין:
מה העמותה הולכת לעשות?
מה הפעילות שלה?
מה המטרות שלה?
מי האנשים שיהיו חלק ממנה?
מי ינהל אותה?
ואיך רוצים שהיא תיראה גם בעוד שנה או שנתיים ויותר?
אלו שאלות שיכולות להיראות פשוטות,
אבל הן משפיעות אחר כך על הרבה מאוד דברים.
אני פוגש לפעמים אנשים שאומרים לי:
"עזוב, נפתח עכשיו, אחר כך נסדר."
ופה אני ממליץ לעצור רגע.
לא בגלל שצריך להפוך כל פתיחת עמותה לפרויקט של חצי שנה.
ממש לא.
אבל כן כדאי לקבל כמה החלטות נכונות מראש.
לדוגמה:
אם מטרות העמותה נכתבו בצורה לא מתאימה לפעילות שאתה באמת מתכנן לעשות,
אתה עלול לגלות בהמשך שצריך לבצע שינויים.
אם בחרת אנשים לתפקידים בעמותה בלי להבין מה המשמעות של כל תפקיד,
זה עלול ליצור אי־נעימות ובעיות בהמשך.
ואם פתחת עמותה בלי להבין מה נדרש ממנה אחרי הרישום,
אתה עלול לגלות שהחלק שבא אחרי הפתיחה הפתיע אותך.
לכן הטיפ שלי פשוט:
אל תנסה להתקדם הכי מהר. תנסה להתקדם נכון.
הרבה פעמים זה דווקא חוסך זמן.
בגדול, אני אוהב לחשוב על פתיחת עמותה בכמה שלבים ברורים.
לפני הכול, צריך להבין בשביל מה העמותה מוקמת.
בית כנסת?
כולל?
פעילות קהילתית?
סיוע למשפחות?
חינוך?
חלוקת מזון?
הפצת ספרים?
ככל שהפעילות ברורה יותר, קל יותר לבנות את העמותה בצורה שמתאימה לה.
מטרות העמותה הן לא רק כמה משפטים שכותבים כדי לסיים את הטופס.
יש להן משמעות גם בהמשך.
לכן חשוב לנסח אותן מספיק ברור כדי לתאר את הפעילות,
אבל גם לחשוב קדימה ולא לצמצם את העמותה שלא לצורך.
גם כאן יש הרבה בלבול.
מי יהיה חבר עמותה?
מי יהיה חבר ועד?
מי יהיה בוועדת ביקורת?
מי יהיו מורשי החתימה?
לא כל אדם מתאים לכל תפקיד,
ולכל תפקיד יש משמעות אחרת.
כדאי להבין את זה לפני שמתחילים לחלק תפקידים רק כי "צריך שמות".
(למרות שבחירת התפקידים נעשית לאחר פתיחת העמותה, שווה לחשוב על זה כבר עכשיו)
אחרי שהבסיס מוכן,
אפשר להתקדם לתהליך הרישום עצמו.
כאן כבר נכנסים לטפסים, למסמכים ולהגשה.
וכשכל מה שהיה צריך לחשוב עליו קודם כבר מסודר,
גם החלק הזה הופך להרבה יותר פשוט.
ופה יש נקודה חשובה מאוד.
הקמת העמותה היא לא סוף התהליך.
אחרי שהעמותה קיימת,
צריך להתחיל לבנות את ההתנהלות השוטפת שלה:
חשבון בנק.
רישומים נדרשים.
התנהלות כספית.
קבלות ומסמכים.
פרוטוקולים.
דיווחים.
ובהמשך, לפי הצורך, גם נושאים כמו אישור ניהול תקין או סעיף 46.
לא הכול חייב לקרות ביום אחד.
אבל כן כדאי לדעת מראש מה צפוי בהמשך.
אז ככה.
כן, יש בירוקרטיה.
אני לא רוצה למכור לך סיפור שאין.
עמותה היא גוף שצריך להתנהל בצורה מסודרת,
ויש לה חובות וכללים שצריך להכיר.
אבל מכאן ועד המחשבה שאתה הולך לבלות את החיים שלך בין טפסים ומשרדים, יש מרחק גדול.
מהניסיון שלי,
כשיש סדר,
כשיודעים מה צריך לעשות,
וכשיש מישהו שאפשר להתייעץ איתו כשמשהו לא ברור,
הרבה מהלחץ יורד.
כי בירוקרטיה הופכת למפחידה בעיקר כשלא יודעים מה הצעד הבא.
אחת הטעויות שאני רואה שוב ושוב היא שאדם מתחיל לקרוא באינטרנט על פתיחת עמותה,
ותוך שעה הוא כבר קורא על:
דוחות שנתיים,
סעיף 46,
ביקורת עומק,
ניהול תקין,
שינוי מטרות,
מלגות,
תמיכות,
ותקציבים ממשלתיים.
ואז הוא אומר:
"עזוב, מי צריך את כל הכאב ראש הזה?"
אבל רוב הדברים האלה בכלל לא שייכים לשלב שבו הוא נמצא עכשיו.
וזה בדיוק העניין.
לא צריך לדעת היום את כל מה שתצטרך לדעת בעוד שלוש שנים.
צריך לדעת מה נכון לעשות עכשיו.
ואחר כך להתקדם לשלב הבא.
זו כבר שאלה שצריך לבדוק לפי המקרה.
לא כל רעיון טוב חייב להפוך לעמותה.
ולא בכל מצב עמותה היא בהכרח הפתרון הנכון.
לפני שמחליטים,
כדאי לבדוק:
מה היקף הפעילות שאתה מתכנן?
האם צפויות תרומות?
האם תהיה פעילות כספית משמעותית?
האם יש צורך בגוף משפטי מסודר?
כמה זמן וכוחות אתה מוכן להשקיע בניהול?
ומה אתה באמת רוצה להשיג באמצעות העמותה?
לפעמים התשובה תהיה:
כן, בהחלט כדאי.
ולפעמים נכון לחכות קצת או לבדוק אפשרות אחרת.
העיקר הוא שההחלטה תהיה מתוך ידע,
ולא מתוך פחד מהבירוקרטיה מצד אחד,
או התלהבות רגעית מצד שני.
פתיחת עמותה לא חייבת להיות כאב ראש גדול.
אבל היא כן דורשת סדר.
הבנה.
וכמה החלטות נכונות בתחילת הדרך.
אם אתה עומד עכשיו לפני פתיחת עמותה,
אל תנסה להבין את כל העולם ביום אחד.
תתחיל מהשאלה הפשוטה:
מה הצעד הבא שאני באמת צריך לעשות עכשיו?
אחרי זה,
עוד צעד.
ועוד אחד.
ככה עוברים בירוקרטיה.
לא בלחץ,
אלא בצורה מסודרת ונכונה.
ואם אתה עדיין מתלבט האם עמותה היא בכלל הדרך הנכונה בשבילך,
לפעמים שיחה אחת בזמן הנכון יכולה לעשות הרבה סדר ולחסוך לא מעט כאבי ראש בהמשך.
בהצלחה ענקית,
הראל
